חשוב לערוך צוואה
הירושה הינה זכות מוכרת בכל מערכת משפט ברחבי העולם, אשר מאפשרת את העברת רכושו של אדם לאחר מותו לאחרים, בעיקר לצאצאיו ולמשפחתו הקרובה. הנוהג בו הנפטר, לפני מותו, מורה על חלוקת הרכוש הראויה בעיניו שפי שהוא רואה לנכון, גם היא קיימת ברחבי העולם ומשחר ההיסטוריה.
במדינת ישראל קיים חוק הירושה, תשכ"ה-1965 אשר מעגן ומסדיר את נושא הירושה ואת סדר היורשים בהיעדרה של צוואה. נשאלת השאלה, האם רצוננו לסמוך על הוראות החוק ולהותיר את הוראות החוק לדאוג לחלוקת רכושנו? האם לא עדיף בעת מצב בריאותי איתן ובמצב נפשי בריא וטוב לחלק את רכושנו כרצוננו ולא להסתמך על החוק?
עריכת צוואה גורמת לרבים לרתיעה ולפחד. פחד ממנו כולנו חוששים, מודאגים, מבוהלים ומפוחדים ממנו באופן טבעי – המוות.
בכולנו קיים מנגנון הגנה עצמית אשר אומר לנו בקול הפנימי שלנו: "בשביל מה אני צריכה צוואה"; "אנו צעירים מידי"; "צוואה זה לאנשים מבוגרים"; "צוואה זה עבור אנשים חולים"; "אין אצלנו סכסוכים במשפחה"; "אני סומך על ילדיי שידעו לחלק את הרכוש שלי בצורה בטובה ביותר"; "כתיבת צוואה מביאה עין הרע".
התמודדות עם הפחד בעת בריאות, מצב מנטאלי ופיזי טובים מאפשר לדאוג ליקירנו ולהותיר לאחר לכתבו מן העולם, הוראות מדויקות כיצד ברצוננו לחלק את רכושנו, למי נרצה לחלק את רכושנו ולמנוע בכך עימותים מיותרים, מחלוקות לא רצויות, ויכוחים שאין בהם צורך עד כדי מאבקי ירושה.
אם לא נעמוד לרגע, נעצור ונחשוב בעת בריאות איתנה, שעלינו להסדיר זאת, קיים חשש שלא נוכל לעשות כן בהמשך ובכך נפגע במשפחתנו, ילדינו ויקירינו.
התמודדות עם הפחד בעת בריאות, מצב מנטאלי ופיזי טובים מאפשר לדאוג ליקירנו ולהותיר לאחר לכתבו מן העולם, הוראות מדויקות כיצד ברצוננו לחלק את רכושנו, למי נרצה לחלק את רכושנו ולמנוע בכך עימותים מיותרים, מחלוקות לא רצויות, ויכוחים שאין בהם צורך עד כדי מאבקי ירושה.
אם לא נעמוד לרגע, נעצור ונחשוב בעת בריאות איתנה, שעלינו להסדיר זאת, קיים חשש שלא נוכל לעשות כן בהמשך ובכך נפגע במשפחתנו, ילדינו ויקירינו.
אין מועד להכנת צוואה. בכל עת חשוב לערוך צוואה. עלינו להיות מציאותיים ואין כל דרך קלה לומר זאת, על אחת בימים טרופים שכאלה כאשר העולם מצוי בחוסר ודאות ובמרדף אחר חיסון וטיפול כנגד נגיף הקורונה, כשאנו נוכחים בחוסר ודאות כאשר ברגע אחד יכולים להשתנות חייו של אדם מבריאות לחולי ולמצב של חלילה הנשמה מלאכותית.
הוראת חלוקת הרכוש על ידי אדם מתבצעת באמצעות הצוואה, מסמך בעל תוקף משפטי מחייב בו הנפטר מגדיר לפני מותו כיצד ייחלק את כל השייך לו לאחר מותו. למרות שפעמים רבות יש הסתייגויות מהאמור בצוואה ובית המשפט נדרש להכריע בכך, בדרך כלל צוואה היא מסמך שאין עליו עוררין לגבי חלוקת הרכוש בכל דרך שבחר הנפטר. בהיעדר צוואה החוק מפרט כיצד יש לחלק את רכוש הנפטר, ובכל מקרה בו אדם נפטר ללא צוואה, חלוקת הרכוש מתבצעת לפי חוק הירושה הקובע מדרג של יורשים. החוק כיום גורס כי בהיעדר צוואה זכות הראשונים בירושה נחלקת שווה בשווה בין בן/בת הזוג של הנפטר ובין ילדיו של הנפטר. בן/בת הזוג זכאי למחצית מן הירושה והילדים נחלקים במחצית הנותרת. כמו כן, בן/בת הזוג זכאי לזכויות נוספות ברכוש הנפטר, כגון דירת המגורים, רכב או רכוש שנצבר בחיים המשותפים. לאחר מכן ישנם יורשים נוספים, מהם ההורים וקרובים משפחה רחוקים אחרים.
למרות הוראות החוק, המציאות מראה לנו כי פטירה של אדם ללא צוואה יכולה לעיתים קרובות להוביל לעימותים וחיכוכים בין יורשיו הפוטנציאלים, ויש מקרים רבים המגיעים לבית המשפט בהם בני משפחה הסתכסכו מפני שחלוקת הרכוש לא הוסדרה כפי הראוי בעיניהם. פעמים רבות אלו הנשארים בחיים לא נסמכים על הוראות החוק והחלוקה החוקית לא מוצאת חן בעיניהם מסיבות רבות ושונות. יש פעמים בהם יורשים חושבים שהחלוקה החוקית לא הוגנת, חלקם חושבים שלהם מגיע יותר ברכוש, יש מקרים בהם אדם לא נכלל כיורש בחוק אך חש שמגיע לו חלק מהירושה, ולעיתים ישנם כאלו החומדים את רכושו של הנפטר ומוכנים לפגוע ביחסים המשפחתיים כדי להשיגו.
צוואה כמסמך משפטי מחייב יכולה למנוע רבות מהמריבות על הירושה, אך לא את כולם. פעמים בהם בני המשפחה חושבים כי הצוואה לא הוגנת או נעשתה בהשפעה זרה יכולים לפנות לבית המשפט ולתבוע את החלק המגיע להם לפי תפיסתם. בהתאם, יש חשיבות לא רק לעריכת צוואה אלא לעריכה נכונה של צואה, כזו החתומה ומופקדת אצל עורך דין מתאים, כזו שנעשתה באופן פומבי עוד כאשר האדם בחיים, מנומקת וברורה. צוואה ברורה, מפורטת, המקיימת את התנאים הקבועים בחוק, אליה היו מודעים היורשים ובני המשפחה עוד כשנפטר היה בחיים, יכולה להבטיח שקט משפחתי ולמנוע סכסוכים לאחר מות המוריש. בכך טמונה חשיבותה של הצוואה, המהווה לא רק מסמך משפטי מחייב אלא גם ביטוי ללא עוררין לרצונו של הנפטר, שבדרך כלל אחד השיקולים שלו בעריכת הצוואה היא שלא ליצור חיכוכים ומריבות לאחר מותו.
כאשר אדם מחליט לערוך צוואה להסדיר בכך את חלוקת רכושו ולמנוע הותרת רכושו לחלוקה על פי החוק הירושה וכדי למנוע מריבה לאחר מותו, יש באפשרותו לבחור באחת מבין הדרכים אשר חוק הירושה מאפשר לו:
הצוואה הראשונה הינה צוואה בכתב יד:
חוק הירושה מאפשר לערוך צוואה בכתב יד על פי הוראות סעיף 19. סעיף זה מדריך את המצווה כיצד לכתוב צוואה בכתב יד:
ראשית, עליו לכתוב צוואה שכולה תהא בכתב ידו.
שנית, עליו לציין את התאריך ביום בו כתב את צוואתו.
שלישית, עליו לחתום על צוואתו בכתב ידו.
הצוואה השנייה הינה צוואה בעדים:
חוק הירושה מאפשר לערוך צוואה בפני שני עדים על פי הוראות סעיף 20. סעיף זה קובע כי על הצוואה לכלול כדלקמן:
ראשית, על הצוואה להיכתב בכתב (לרוב בהדפסה).
שנית, על הצוואה לכלול את תאריך חתימת הצוואה בידי המצווה.
שלישית, על הצוואה להיחתם בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו האחרונה.
קטין ומי שהוכרז פסול-דין אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה בעדים.
רביעית, על שני העדים לחתום בחתימת ידם על גבי הצוואה שאכן המצווה הצהיר וחתם עליה בפניהם.
הצוואה השלישית הינה צוואה בפני רשות:
מהי רשות?
קובע חוק הירושה בסעיף 22 על תתי סעיפיו, כי הגדרת רשות הינה אמירת תוכן הצוואה בעל-פה בפני שופט או רשם של בית משפט או רשם לענייני ירושה או בפני חבר של בית דין דתי או בפני נוטריון.
ניתן אף להגיש את הצוואה בכתב על ידי המצווה עצמו לידי שופט או רשם של בית משפט או רשם לענייני ירושה או חבר בית דין דתי או בפני נוטריון.
תוכן הצוואה כפי שנרשמו בידי שופט, רשם בית משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידיהם, ייקראו בפני המצווה אשר יצהיר שזו צוואתו, והשופט או רשם בית משפט או רשם לענייני ירושה או חבר בית הדין הדתי או נוטריון, יאשר בחתימתו על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
היה והמצווה בעל מוגבלות שמיעה, הצוואה תיקרא בפניו בלשון שהינו מבין ומתרגם יאשר זאת על גבי הצוואה או שהמצווה עצמו יקרא אותה או יקרא תרגומה בעצמו.
הצוואה הרביעית הינה צוואה בעל פה או צוואת שכיב מרע:
מהו שכיב מרע?
הגדרת המונח "שכיב מרע" לקוח מן התלמוד שם ביטוי זה מתאר חולה אנוש או חולה הנוטה למות. אצל שכיב מרע מסתפקים בדיבור כאילו הוא כתוב (נכתב על ידיו).
צווה על ידי שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים אשר שומעים את לשונו ורצונו והם יירשמו בזיכרון דברים אשר ייחתמו בידי שהי העדים ששמעו את רצון המצווה ויופקד על ידם בידי הרשם לענייני הירושה לאחר ובסמיכות לאחר ציווי המצווה בפניהם.
הפסיקה במדינת ישראל קבעה לא אחת שעל מנת שניתן להיכנס בגדר הגדרת אדם כ"שכיב מרע", יש לבחון את האלמנט הסובייקטיבי ואת האלמנט האובייקטיבי. הרכיב האובייקטיבי הינו בחינה והוכחה שאכן קיימת סכנת חיים ממשית לאדם המצווה והרכיב הסובייקטיבי בוחן שאכן למצווה יש הרגשה של סכנת חיים ממשית לחייו, קרי, רואה עצמו אל מול פני המוות.
חשיבות מצבו של המצווה במצב שכיב מרע חשובה עד מאד מאחר וצוואה זו שבעל-פה, תהא בטלה ומבוטלת בחלוף 30 ימים (חודש ימים) לאחר שחלפו הנסיבות אשר הצדיקו א עריכתה כצווה בעל-פה והמצווה עודנו בחיים.
צוואה חמישית – צוואה הדדית:
סעיף 8(א) לחוק הירושה מאפשר לבני זוג לערוך צוואות מתוך הסתמכות של האחד על צוואת בן הזוג האחר כך שצוואה שכזו מהווה החלטה משותפת של שני בני הזוג בנוגע לתוכנה של הצוואה וכל ההסדרים ששני בני הזוג מבקשים לצוות על פי הסדרים שקבעו שני הצדדים. ציווי של בן זוג אחד מבוסס על ההסדר שקבע בן זוגו/זוגתו.
הכוונה הינה שצוואות אלה יכולות להיעשות באופנים הבאים:
ניתן לערוך צוואה הדדית במסמך אחד של שני בני הזוג;
ניתן לערוך צוואות הדדיות בשתי צוואות נפרדות אשר נחתות באותו מועד, אשר בהן יצויין מפורשות שהן נערכו כצוואה הדדית יחד עם בן/בת הזוג, שמו ומספר הזהות שלו/ה.
ניתן לערוך צוואות הדדיות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג של המצווה ובין אם הוא גורם שלישי.
ביטול צוואות הדדיות יכול להיעשות אם יתקיים אחד מאלה:
בחיי שני בני הזוג – המצווה אשר מבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב לצד השני על כך שרצונו לבטל את הצוואה; כאשר נמסרה הודעה כזו, בטלות הצוואות ההדדיות הינה של שני המצווים;
כאשר נפטר אחד מבני הזוג –
ככל וטרם חולק העיזבון, בן הזוג אשר נותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל העיזבון או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה אשר הלך לעולמו;
ככל וחולק העיזבון, בן הזוג אשר נותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, ישיב את כל מה שירש על פי הצוואה ההדדית לעיזבון. ככל שלא ניתן להשיב או שזה לא סביר להשיב, ישיב את שוויה או את החלק העיזבון שירש.
"צוואה מוסרית":
רכיב נוסף אשר ניתן לעגן במסגרת צוואה הינו: "צוואה מוסרית".
במסגרת צוואה, רשאי מצווה לציין העברת מסר אישי ממנו למשפחתו ולקרוביו/מכריו. מסר המעביר את רגשותיו והינם לרוב ערכים שברצונו שיורשיו ישמרו לאחר לכתו מן העולם.
כדוגמא: אדם רשאי לעגן במסגרת צוואתו כי ילדיו ידאגו לחגוג יחד את כל החגים והאירועים המשפחתיים; שילדיו ישמרו על מצוות הדת לאחר לכתו מו העולם; שקרוביו ימשיכו לשמור ולקיים את המסורת המשפחתית.
חשוב להדגיש ולציין שאין לחלק "הצוואה המוסרית" תוקף משפטי ועל כן היא אינה מחייבת.